פסק-דין בתיק תא"ק 16787-06-10

1.      זוהי תביעה כספית שהחלה בסדר דין מקוצר אשר הגיש מר שאול נוימן (להלן: " התובע") המתגורר בארצות הברית נגד הנתבע מר חיים וולף (להלן: " הנתבע"), בגין הלוואה בסך 350,000 דולר ארה"ב, אשר לטענת התובע, נטל ממנו הנתבע והתחייב להחזירה בתוספת ריבית שנתית בשיעור 18% עד לסילוקה.

2.            הנתבע הגיש בקשת רשות להגן. בבקשתו ובתצהיר שניתן כעדות ראשית טען, כי מעולם לא לווה כספים מהתובע, וכי אינו חייב לו דבר. בהמלצת בית המשפט, הסכים התובע לתת לנתבע רשות להתגונן, אך זו הותנתה, על פי החלטת בית המשפט, בהפקדה. לאחר מכן הגישו הצדדים ראיות. מטעם התובע העידו מר קסוביץ, חמיו של התובע (להלן: " קסוביץ"), ועו"ד יואב גמרסני, (להלן: " עו"ד גמרסני"), אשר לפי הנטען אימת את חתימת הנתבע על כתב התחייבות בנוגע להלוואה. מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו ושני עדים מטעמו, מר אבי גיור ומר דוד מורגנשטרן.

3.            לאחר סיום שמיעת הראיות הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

טענות הצדדים

גרסת התובע

4.            לגרסת התובע, בשנת 2003 ביקש ממנו הנתבע, ששהה בארה"ב, הלוואה בסך של 350,000 דולר ארה"ב, על מנת להשקיעם בעסקים אותם ניהל, כאשר בין הצדדים סוכם, כי הנתבע ישלם ריבית שנתית בשיעור 18% מסכום ההלוואה.

5.            התובע ציין כי הסכים לבקשה לאור היכרותו המוקדמת של קסוביץ עם הנתבע, לנוכח העובדה שהציגו באור חיובי, וגם לנוכח העובדה כי נזקק לכספי הריבית לצורך רכישת דירה חדשה.

6.            התובע העיד כי קסוביץ, העביר לנתבע שיקים על פי בקשתו של הנתבע ובהתאם להוראותיו  לאילו חשבונות בנק להפקידם, כך שבמהלך שנת 2003 העביר התובע לנתבע באמצעות  קסוביץ סך של 350,000 דולר (ראו נספחים א-ה לתצהיר קסוביץ). בהמשך ביום 19.11.03 העביר עורך דינו של הנתבע מכתב התחייבות חתום, על פיו התחייב הנתבע להשיב את ההלוואה אותה נטל מהתובע, ואף התחייב לרשום משכון/משכנתא על דירת המגורים שבבעלותו ברחוב אבני נזר 14 בני ברק.

7.            דא עקא, לטענת התובע, הנתבע לא קיים את התחייבותו ולא החזיר את ההלוואה, וזאת למרות אינספור פניות מצד התובע לנתבע, על מנת לקבל את כספו בחזרה. התובע הוסיף כי הנתבע לא התכחש בזמן אמת לחיוביו כלפיו, אך טען, כי לנוכח העובדה, כי עסקיו נקלעו לקשיים נדרשת לו אורכה נוספת, על מנת לגייס את הכסף אותו חב לתובע.

גרסת הנתבע

8.            גרסת הנתבע לעומת זאת הייתה שונה לחלוטין, כאשר לטענתו לא היו דברים מעולם. לדבריו, הוא מעולם לא פנה לתובע, אותו הכיר היכרות שטחית בלבד, בבקשה להלוואה, מעולם לא קיבל הלוואה מהתובע, מעולם לא חתם על כתב התחייבות או על הסכם הלוואה בינו לבין התובע, וכפועל יוצא מעולם לא התחייב לשלם ריבית שנתית בשיעור 18% בגין הלוואה זו. 

9.            הנתבע הוסיף, כי מסמך ההתחייבות עליו מסתמך התובע הוא מזויף, והוא מעולם לא חתם על מסמך זה, בגינו אף הגיש תלונה במשטרה.

10.        עוד ציין הנתבע כי ממילא מתוך מסמך ההתחייבות המזויף המנוסח בלשון עתיד אי אפשר ללמוד כי ההלוואה אכן ניתנה בפועל, ואף לא ניתן ללמוד על התנאים שסוכמו בנוגע להלוואה, באשר הם כלל לא צוינו.

דיון והכרעה

11.        לפני בית המשפט אם כן שתי גרסאות נוגדות: זו של התובע וזו של הנתבע, כאשר במוקד המחלוקת, ניצבת השאלה, האם אכן הלווה התובע את הסך של 350,000 דולר לנתבע, אשר התחייב להשיבם.

12.         נטל השכנוע מוטל על בעל דין להוכיח טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בו משמעה דחיית הטענות. נטל השכנוע פירושו כי בעל הדין הנושא בו חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת,  ואשר מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו. הנטל להוכיח מתן כספים בדרך של הלוואה או בדרך אחרת מוטל על התובע. לא אחת נאמר, כי על התובע לעבור את "משוכת נטל ההוכחה" ולהוכיח את אמיתותה של הלוואה שניתנה: "לא עברה את משוכת נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את אמיתותה של הלוואה שניתנה, כביכול, לחייב, ומכאן שגם טענת הקיזוז אין לה על מה שתסמוך". (ראה למשל בר"ע (י-ם) 2062/9 פרסום בינ"ל סטריקון (1993) בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ מיום 2.9.96 פורסם בנבו)

13.        במקרה דנן לאחר ששמעתי את עדויות בעלי הדין ועיינתי בחומר הראיות, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל. התובע עמד בנטל השכנוע, ולעומת זאת לא עלה בידי הנתבע לבסס את טענות ההגנה שלו מפני התביעה, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

14.        אומר מיד כי גרסת התובע היא קוהרנטית וחד משמעית, היא מתיישבת עם השכל הישר ועם ניסיון החיים. התובע נחקר אודות גרסתו בחקירה הנגדית, ותשובותיו נשארו חד משמעיות. אציין כי וגרסתו זוכה לתימוכין בעדויות אחרות ובראיות נוספות.

כתב ההתחייבות